מייקל גריייז: כל חיי התכוננתי ל-Wild Indian
מייקל גריייז מספר לנו על פראי אינדיאני, ומדוע יצירת הסרטים האינדיאנים נמצאת במגמת עלייה
אינדיאני פראיבתוך ה סרט דרמה אינדיאני פרוע, מייקל גריייז מגלם את מאקווה, אדם יליד, שאחרי שנים של התעללות וטראומה, נאבק בכעס שבוער בתוכו. בימוי: לייל מיטשל קורבין, הבן סרט מותחן בוחן גזענות מופנמת כפי שהיא משפיעה על קהילות ילידים לאורך עשרות שנים.
'זה באמת קשור להבנה שהסיפורים שלנו תקפים ושיש לנו הרבה מה להציע', אומר מייקל גריייז על Wild Indian. 'יש את הרעיון שעשייה ילידית נמצאת במגמת עלייה, ואני חושב שזה בגלל שסוף סוף ניתנת לנו ההזדמנות לספר את הסיפורים שלנו'. אינדיאני פראי הוא סרט עוצמתי המספר את סיפורו של אדם יליד שנאבק להשלים עם זהותו. הסרט הוא תזכורת לחשיבות הסיפור של הילידים, ולמה כל כך חשוב לנו שיהיה לנו קול משלנו בתעשיית הקולנוע.
מול Greyeyes נמצא טדו של צ'אסקה ספנסר, חבר ילדות של מאקווה שנלכד בדרך אחרת הקהילה הקטנה שלהם. יחד, הם יוצרים דואליות בדרך שבה עיירות מלוכדות יכולות להזיק לאלה שגדלים שם, במיוחד אם הם חלק מקבוצה מודרת.
'זה זמן טוב להיות יוצר קולנוע ילידים', אומר מייקל גריייז. 'יש שוק הולך וגדל לסיפורים שלנו, ותיאבון הולך וגובר לסרטים שמשקפים את התרבות שלנו ואת הניסיון שלנו'. Wild Indian, סרטו החדש של Greyeyes, הוא דוגמה מושלמת לכך. הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו בשנה שעברה, הוא סיפור אפל ועוצמתי של שני חברי ילדות שהולכים בדרכים שונות מאוד בחיים. 'אני חושב שהקהל מוכן לסרטים כמו Wild Indian', אומר Greyeyes. 'סרטים שלא מפחדים להתמודד עם נושאים קשים, ומציעים פרספקטיבה ייחודית על העולם'. ככל שיותר ויותר אנשים מתעניינים בסיפורים מתרבויות שונות, ברור שעשייה ילידית נמצאת במגמת עלייה. ועם יוצרי קולנוע מוכשרים כמו מייקל גריייז מובילים את הדרך, אין לדעת מה נראה בהמשך מהקהילה המתפתחת הזו.
לאחר המועמדויות שלו לביצועים ראשיים יוצאי דופן ולהופעה יוצאת מן הכלל בסדרה חדשה בטקס פרסי הסרטים העצמאיים של Gotham, Greyeyes דיבר איתנו על יצירת הסרט. הוא מדבר על איך שהתסריט של קורבין ג'וניור דיבר אליו, על האמוציונליות של הפיצ'ר ועל כמה מהסצנות המטרידות יותר שהורכבו בצילום הקצר. הוא מספר לנו על למה סרטים כמו זה, ו סרט אימה Blood Quantum, הם חלק מסצנה ליצירת סרטים ילידיים, המצביעים על עתיד מזהיר.
'אומרים שהמערבון הוא הז'אנר המקורי היחיד של אמריקה, ואני חושב שיש בזה הרבה אמת', פותח מייקל גריייז. 'המערבון עוסק באמת בהתיישבות באמריקה, והחוויה של הילידים היא חלק מאוד מזה. אני חושב שאנחנו מתחילים לראות יותר ויותר יוצרי קולנוע ילידים מספרים את הסיפורים שלנו בצורה נאמנה לחוויה שלנו״. הודי פראי הוא דוגמה מושלמת לכך. הסרט, שהוצג בבכורה עולמית בפסטיבל סאנדנס, עוקב אחר שני חברים אוג'יבווה שיוצאים למסע רצחני לאחר שאחד מהם מבצע מעשה מחריד. זה סרט אכזרי ומטריד, אבל הוא גם סרט חשוב. 'אני חושב שהאינדיאני הפרוע מדבר על ההיסטוריה של האלימות נגד ילידים במדינה הזו', אומר גריייז. ״זה משהו שלעתים קרובות מתעלמים ממנו או מטאטאים אותו מתחת לשטיח, אבל זה משהו שצריך לדבר עליו. אני מקווה שהסרט הזה יכול לעזור להתחיל את השיחות האלה'.
MAir Film's: איך הגעת להיות חלק מ-Wild Indian?
'עבר זמן רב מאז שראינו סרט ילידים על המסך הגדול', אומר לנו מייקל גריייז. 'אבל עם ההצלחה של סרטים כמו Wild Indian, ברור שיש קהל לסוג כזה של יצירת סרטים'. אינדיאני פראי עוקב אחר סיפורם של שני חברים אוג'יבוויי, מאקווה וסילאס, שיוצאים למסע של גילוי עצמי לאחר טרגדיה מכה בקהילה שלהם. הסרט זכה לשבחי המבקרים על תיאורו של התרבות הילידית והמסר החשוב שלו לגבי חשיבות הטיפול באמא אדמה. עם יותר ויותר אנשים שמתעניינים בתרבות הילידים, אין זה מפתיע שיוצרי הקולנוע הילידים נמצאים במגמת עלייה. אנחנו יכולים רק לקוות שהמגמה הזו תימשך, כדי שנוכל לראות אפילו יותר סיפורים על אנשי האומות הראשונות שסופרו על המסך הגדול.
מייקל גריייז: זה סיפור נפלא. עבדתי על פרויקט אחר, וקיבלתי מייל מהמנהל שלי, שאמר, 'קיבלנו עכשיו תסריט ומכתב מקסים מיוצר סרטים'. והמכתב אמר, 'כתבתי את התסריט הזה, אני מקווה שתקרא אותו, והדמות הראשית היא מישהי שכתבתי בשבילך, ואהיה די לכבוד אם תקרא את התסריט ותחשוב על התפקיד '.
אני לא מקבל מכתבים כאלה, אז הסתקרנתי. אחר כך קראתי את התסריט, וברגע שסיימתי את המילה האחרונה, הטלפון שלי היה נגד האוזן שלי, ואמרתי לנציגים שלי, אמרתי, 'אני חייב לעשות את הסרט הזה. לא אכפת לי איך נעשה את זה, אנחנו חייבים לגרום לזה לקרות'. כך התסריט השפיע עליי. ידעתי שזה תפקיד שאני פשוט חייב לעשות.
'זו תקופה ממש מרגשת להיות יוצר קולנוע ילידים', אומר מייקל גריייז. 'יש תחושה שסוף סוף רואים אותנו ושומעים אותנו, ושסוף סוף הסיפורים שלנו מסופרים'. Greyeyes הוא הבמאי של Wild Indian, סרט חדש שמספר את סיפורם של שני חברים ילידים שיוצאים למסע פשע במערב התיכון האמריקאי. הסרט זכה לביקורות נלהבות, ו-Greyeyes מקווה שהוא יעזור לשבור כמה מהמחסומים שמנעו מזמן מיוצרי קולנוע ילידים לספר את סיפוריהם. 'אני חושב שיש רעב אמיתי לסיפורי הילידים כרגע', הוא אומר. ״אנשים מתחילים סוף סוף להבין שיש לנו הרבה מה להציע, ושראוי לספר את הסיפורים שלנו. אני חושב שאנחנו רק מגרדים את פני השטח של מה שאפשר״.
אתה מספק הופעה כה מאופקת, יכולתי להרגיש את הטראומה מאחורי העיניים של הדמות הזו. אתה יכול לספר לי על מציאת הגרעין הרגשי הזה עבור מייקל?
'זה זמן טוב להיות יוצר קולנוע ילידים', אומר מייקל גריייז. 'יש הרבה עניין בסיפורים שלנו, והרבה תמיכה בנו לספר אותם'. Wild Indian, סרטו החדש של Greyeyes, הוא דוגמה מושלמת לסוג הסיפור שמהדהד בקרב הקהל כרגע. הסרט הוא מבט חצי אוטוביוגרפי על חייו של אדם יליד שנאבק להשלים עם תרבותו ומקומו בעולם. 'אני חושב שיש שם רעב אמיתי לסיפורים כאלה', אומר Greyeyes. 'סיפורים שהם כנים ולא מפחדים להתמודד עם המורכבות של להיות ילידים בעולם של היום.' Wild Indian יוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו בהמשך החודש, ו-Greyeyes כבר עובד על הפרויקט הבא שלו - סדרת טלוויזיה על היפ הופ אינדיאני. ברור שהוא עומד להפוך לאחד הקולות המובילים בקולנוע של הילידים, ואנחנו לא יכולים לחכות לראות מה הוא יעשה הלאה.
תודה. זה נוכח בכתיבה, זה באמת. הכתיבה של לייל כל כך מבריקה. מה שאהבתי בדמות הוא שמעולם לא קראתי דמות שהייתה בה תיעוב עצמי מוחלט. מעולם לא קראתי דמות שהפנימה את הגזענות כל כך עד כדי כך שהיא עקרה, בעצם, את אישיותו הליבה. אז, במובן מסוים, ידעתי שיש לי עסק עם מישהו שבאמצעות מעשיו עלול להתפרש לא נכון כסוציופת.
'זו תקופה מרגשת ליצירת סרטים ילידיים', אומר מייקל גריייז. 'יש לנו יותר ויותר הזדמנויות לספר את הסיפורים שלנו, ולהגיע לקהל רחב יותר'. Wild Indian הוא רק אחד מני רבים מהסרטים הילידיים האחרונים שעוזרים לשנות את פניה של הוליווד. במשך זמן רב מדי, ילידי הארץ היו מיוצגים בתת הקולנוע. אבל זה מתחיל להשתנות, הודות למאמצים של יוצרי קולנוע כמו Greyeyes. 'אנחנו מתחילים לראות יותר ויותר קולות מגוונים בהוליווד', הוא אומר. ״וזה דבר טוב. חשוב שכל אחד יראה את עצמו מיוצג על המסך״. כיוצר קולנוע ילידים, Greyeyes נמצא בעמדה ייחודית להביא נקודות מבט אותנטיות של ילידים למסך הגדול. והוא נחוש להשתמש במצע שלו כדי לספר סיפורים חשובים. 'אני רוצה לעשות סרטים שמשקפים את מציאות חיינו', הוא אומר. 'סרטים שמראים את היופי והחוסן של האנשים שלנו'.
טווח ארוך: ה סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר
אבל למעשה, עם הכתיבה, ועם ההבנה שלי את הטראומה שלנו, כקהילה, ידעתי שאלו פשוט שכבות של התנהגות שמכסות את הכאב. ולכן האתגר שלי היה להישען על האלימות שלו, להישען על הנטייה שלו לקור ואמביציה, ולאזן את זה עם הילד הזה, שכל כך הבין אותו פיניקס ווילסון, שנשאר בתוכו בכל רגע.
יש לך כמה סצנות אלימות במיוחד, כאשר אחת כוללת חנק לקראת ההתחלה. אתה יכול לספר לי על חיבור הרגעים המטרידים האלה?
כן, הסצנה הזו הייתה כל כך מטרידה לקריאה, וכל כך מטרידה לשחק. קלאודיה לי הייתה השחקן הנדיב להפליא שעבד איתי על הסצנה. אני חושב שאנחנו יודעים על אנשים לפי מה שהם עושים, לעומת מה שהם אומרים. וברגע הכי פרטי שלו, יכולנו לראות שמייקל, מאקווה, הוא אדם עם זעם ואלימות כל כך מובנה שהוא כמעט פותח את דלת הכלוב שלו כדי לאפשר לו לצאת. כמו סוג של טורף. ואז הוא בורח, ואז הוא תופס ומושך אותו בחזרה פנימה.
ככה זה הרגיש לשחק את הסצנה, כאילו אני רוצה לראות כמה רחוק זה יברח ממני, יברח מאחיזת הברזל שלי. הוא משחק עם זה כמו חתול ועכבר, אתה יודע, משהו כמו טרף. זה מקפל בצורה יפה את מי שהוא מייקל, בן אנוש אלים מפחיד המסווה על ידי מראה חיצוני נקי, אלגנטי ושאפתני. כן, האתגר של זה היה כל כך נפלא לשחק, וקלאודיה הייתה גם שותפה מדהימה לסצנה, להיות כל כך אמיצה כדי לאפשר לשנינו לחוות את הרגע הנורא והנורא הזה.
בניגוד לאופי שלך, חבר שלו מבית הספר מגיע לכלא. האם זה היה חשוב לך, שיש את האיזון הזה בסיפור שגברים מהקהילות האלה לא מצליחים לעבור את כולם?
זה היה מרכיב חיוני בנרטיב של לייל ששני האנשים האלה, שני האנשים הילידים האלה, היו צריכים להיות מאוזנים כל כך. הצלחתי להישען על האלימות והפחד של מייקל, כי ידעתי שצ'אסקה, שהיה כל כך מבריק בלשחק את טדו, יכול לאמץ את העדינות של הגבריות הילידית, למרות החיצוניות שלו, למרות הקעקועים, למרות המראה הבריוני שלו. בעיני, זו האמת המהותית של הסיפור.
הסרט הזה, בעיני, הוא באמת בחינה של איך גברים ילידים מחזיקים בכאב שלהם. והאופן שבו שתי הדמויות הללו מחזיקות את הכאב שלהן שונות לחלוטין. אבל ידעתי שאני יכול לסמוך על הסיפור, כי זה מאזן, באופן סביר, את המורכבות של האופן שבו התרבות שלנו, ואיך הגברים בתרבות שלי מתמודדים עם טראומה מסוג זה.
Blood Quantum הוא אחד הסרטים האהובים עלי שלך. זה מרגיש כאילו יש יותר הזדמנויות ליוצרים ילידים בקולנוע ובטלוויזיה. אתה מסכים? האם יש עניין גדול יותר בהיסטוריה המשותפת ההיא ובשיחה רחבה יותר?
אני חושב כך. עובדה ידועה היא שאמנים ילידים, יוצרים ילידים נלחמים על גישה לפלטפורמות הסיפור מאז תחילת הקולנוע. בין אם זה באמצעות חתרנות, או השתתפות בפרויקטים, ואז ערעור זה למטרות שלנו, או, למעשה, לקחת את ההגה ולהמציא מחדש את טרופי הסיפור ומנגנון ההפקה כדי לספר סיפורים ילידיים, ולרומם את הקולות האלה. אז הייתי חלק משתי הגישות.
עוד טרור: ה סרטי האימה הטובים ביותר של נטפליקס
אני חושב שהמשותף ל-Blood Quantum, Wild Indian ותוכניות כמו Rutherford Falls הוא שליוצרים ילידים, וכשאני אומר יוצרים, אני מתכוון למקבלי החלטות, מישהו שנוכח בתוך ההפקה שיש לו את הסמכות לקבל החלטות לגבי הסיפור, על הליהוק, על הכל, העובדה שלאמן יליד אחר יש סוג כזה של סמכות משחררת אותי מאוד. כי אני יודע שהגישה שלהם מבוססת על ההיסטוריה, על ידי ניסיון חי.
אז אני כל כך אסיר תודה שהייתי חלק מפרויקטים מסוג זה. אבל במקביל, יש תחכום הולך וגובר ברבים מהפרויקטים האחרים שיצאו מידיים לא ילידים. כמו למשל, True Detective, ניק פיצולאטו כתב דמות מקומית מבריקה בעונה 3 שהיה לי העונג לשחק. מה שאני אוהב הוא שהתחכום והממדיות החדשים של הדמויות שנכתבות לי חוגגות ומשקפות את העבודה שנעשתה שיוצרים ילידים עשו, סופרים ילידים כבר עשו.
קראתי שהסרט היה בעוד 17 ימים. אתה יכול להגיד לי איך זה היה בשבילך בתור פרפורמר? האם זה הרגיש נמהר, והאם קיבלת מזה את כל מה שרצית?
כן, אתה יודע, לייל הוא בחור כל כך יפה. צילמנו את הסרט כולו ב-17 ימים. אף פעם לא היה רגע שבו הרגשתי שהוא לא בשליטה מלאה, ושזה לא כמו שיטוט בפארק. הוא ואלי בורן, מנהל הצילום שלנו, היו כל כך יעילים, שהם ידעו בדיוק מה הם רוצים לצלם, והם ידעו איך הם רוצים לעשות את זה. ולייל, בהיותו הבחור החכם שהוא, שכר שחקנים ותיקים באמת להחזיק את הנרטיב.
צ'סקי, כמובן, היה בהרבה מאוד פרויקטים. הוא שחקן כל כך מבריק, ואני ותיק ותיק. אז אני חושב שלייל סמכה עלינו שנוכל להביא את משחקי ה-A שלנו לסט בכל יום. כשאמרתי שצילמנו את זה ב-17 יום, צילמתי את זה בעשרה. כל הדמות שלי עבדה רק עשרה ימים. וצ'אסקה הייתה חלק עצום מהחלק השני ומהנערים הצעירים. אז אני מתכוון, עבדנו מתחת לאקדח, אבל זה אף פעם לא הרגיש ככה, בגלל היעילות שלהם. אף פעם לא הרגשתי שאני צריך עוד טייק. וידעתי שאני מוכן. התכוננתי לתפקיד הזה כל חיי. אז רציתי להביא לזה סוג כזה של אנרגיה.
מדהים - תודה על הזמן שהקדשת, ובהצלחה עם הסרט, ושוב ברכות על המועמדות שלך. בתקווה, נדבר איתך בצ'אט הבא!
אלוהים, אני מצפה לזה, תודה על השיחה הנפלאה הזו.
Wild Indian יוצג בבתי הקולנוע ב-29 באוקטובר.
שתף עם החברים שלך
אודותינו
מחבר: פאולה פאלמר
אתר זה הוא משאב מקוון לכל מה שקשור לקולנוע. הוא מספק מידע רלוונטי מקיף על סרטים, ביקורות על מבקרים, ביוגרפיות של שחקנים ובמאים, חדשות וראיונות בלעדיים מתעשיית הבידור, כמו גם מגוון תוכן מולטימדיה. אנו גאים שאנו מכסים בפירוט את כל ההיבטים של הקולנוע - החל משוברי קופות נרחבים ועד הפקות עצמאיות - כדי לספק למשתמשים שלנו סקירה מקיפה של הקולנוע ברחבי העולם. הביקורות שלנו נכתבות על ידי צופי קולנוע מנוסים שמתלהבים סרטים ומכילים ביקורת תובנה, כמו גם המלצות לקהל.